ישעיהו בן אמוץ ניבא בימי עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו. הוכיח על קלקול המידות בין אדם לחברו ושחיתות בסדרי הממשל והמשפט. מאיסת ה' בקורבנות הרשעים ובתפילתם. ניבא על השבת המשפט בציון כבראשונה.
'והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה''. 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'. 'וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה'. השפלת גאוות האדם.
ישעיהו מנבא שמיהודה ינטלו כל המנהיגים, יתמוטטו סדרי החברה ולא יהיה מנהיג ראוי. תלונה על המושלים. תוכחה לשרים הגוזלים ומדכאים את העם. תוכחה לנשים הגאוותניות.
מצבם הקשה של הנשים. 'והחזיקו שבע נשים באיש אחד'. קדושת ירושלים ועמה לעתיד. 'והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו'. 'וסוכה תהיה לצל יומם מחורב'.
משל הכרם והנמשל הוא עם ישראל. תוכחה לגוזלי עניים ועונשם מידה כנגד מידה. עונש הרשעים המבלים את ימיהם במישתאות והצלת הצדיקים. החוטאים שאינם חוששים מפורענות ועונשם.
התגלות השכינה לישעיהו. המלאך מטהר את ישעיהו מחטא הקטרוג על עם ישראל. הנביא נשלח לנבא לעם שלא ישמע לאזהרותיו. הנשארים אחרי החורבן יזדככו עד שישארו הצדיקים בלבד.
נבואת ישעיהו לאחז: עצת רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל לא תקום. אות עמנואל. פלישת צבא אשור ומפלתו. הברכה בדורו של חזקיהו.
מהר שלל חש בז. העדים: אוריה הכהן וזכריהו בן יברכיהו. נבואת חורבן לעם שמאס במלכות בית דוד. עזרת ה' ליהודה בימי חזקיהו ומפלת סנחריב. אזהרה לקושרים נגד חזקיהו. לימוד התורה לתלמידים.
השמחה במפלת סנחריב. לידת הבן שיכונן את מלכות בית דוד. שר שלום. תוכחה לאפרים. העם חוטא בחנופה, בדברי נבלה ובמלחמת אחים.
גאוות אשור ועונשה. 'היתפאר הגרזן על החוצב בו'. שארית ישראל תשוב אל ה'. 'וחובל עול מפני שמן'. 'עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו הר בת ציון'. מפלת צבא אשור משולה לכריתת יער.
'ויצא חוטר מגזע ישי'. המלך מבית דוד ימשול בצדק, בשלום ומתוך יראת ה'. 'וגר זאב עם כבש'. קיבוץ גלויות. אחדות שבטי ישראל וניצחונם על אויביהם. ניסים כבימי יציאת מצרים. נהר פרת יפרד לשבעה נחלים.
ההודאה והשירה לה' לעתיד לבוא. 'אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני'.'הנה א-ל ישועתי אבטח ולא אפחד'. 'ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה'. 'הודו לה' קראו בשמו'. 'צהלי ורוני יושבת ציון'.
הגויים נאספים למלחמה על בבל. פחדם של בני בבל. זעם ה' על בבל. העונש שיבוא על בבל. בבל תהיה לשממות עולם.
תשועת ישראל. לעג על מות מלך בבל. אחריתו הבזויה של נבוכדנצר. חורבן בבל. תבוסת אשור. הפורענות על פלשת.
חורבן ערי מואב כשיגלה אותם סנחריב. קינת הנביא על חורבנם.
פליטי מואב מבקשים מקלט ביהודה. תוכחה על גאוות מואב. קינה על חורבן כרמי מואב. תפילת של מואב לא תועיל לו. גזירת פורענות שניה על מואב.
חורבן מלכות דמשק ומבצרי אפרים. התמעטות שארית ישראל. בני ישראל ישובו לבטוח בה'. הארץ תהיה שממה בגלל חטא עבודה זרה. הפורענות שתבוא על אויבי ישראל.
תשועת ישראל תתפרסם בכל העולם. אויבי ישראל יכלו. עמים רחוקים יביאו מנחה לה'.
נבואת פורענות למצרים. אובדן חוכמה ועצה מחכמי מצרים. הפחד והחרדה שיאחזו את מצרים. שיבת מצרים לה' ולעבודתו. מצרים ואשור ישלימו ביניהם. שיבת ישראל להיות נחלת ה'.
תרתן כובש את אשדוד. נבואה על גלות מצרים וכוש. ישראל מתייאשים מלהישען על כוש ומצרים.
משא מדבר ים. בשורת מפלת בבל. משא דומה. משא בערב. משא על דדן ותימא. משא על קידר.
קינה על תבוסת ירושלים העיר העליזה. הנצורים מתכוננים למלחמה במקום לשוב בתשובה. העונש לעם ישראל. שבנא יורד מגדולתו. אליקים מחליפו של שבנא.
משא צור. נבואה וקינה על חורבן צור. גאוותה של צור בעושרה. גזירת החורבן על צור הייתה מה'. לאחר שבעים שנה תשוב צור לקדמותה.
סדרי החברה האנושית יתבטלו והארץ תחרב. השמחה תושבת והעיר תחרב. השרידים הנשארים ישירו לה' ויכבדו את שמו. הארץ תרעד ותתמוטט. כל המלכויות יתבטלו מפני מלכות ה'.
מזמור הודיה על מפלת העריצים. המשתה לעתיד לבוא. ביטול המוות. הודיה על התשועה. השפלת הגאווה והריסת המשגב.
השיר אשר יושר בארץ יהודה. הביטחון בה' ובישועתו. הכמיהה לה' ולהתגלות משפטיו. התפילה לישועה ולתחיה.
ה' יפקוד בחרבו על לוויתן נחש בריח ועל לוויתן נחש עקלתון. שירה על הנהגת ה' את עם ישראל הנמשלים לכרם. הנהגת ה' את ישראל במידת החסד. התשובה מחטא עבודה זרה- סיבה לגאולה. קיבוץ גלויות.
תוכחה לשיכורי אפרים. הבטחה טובה לשארית. תוכחה לכוהנים וללויים השיכורים. תוכחה ללועגים לדברי הנביא. תוכחה למתפארים במדיניות ערמומית. משלים של עובדי אדמה.
אריאל. מצוקת המצור. ההצלה מהמצור. מדריכי העם אינם מבינים את המצב. יראת ה' של העם אינה אמיתית. 'מצוות אנשים מלומדה'. תוכחה לעוברים עבירות בסתר. הבינה ויראת ה' יתפשטו.
תוכחה למבקשים את עזרת מצרים. תוכחה כתובה לדורות לחולקים על דברי הנביא. דברי נחמה לישראל. מפלת אשור. 'והיו עיניך רואות את מוריך'. 'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג'. 'והיה אור הלבנה כאור החמה'.
מי שבוטחים במצרים יפלו. ה' יציל את ירושלים. בני ישראל ישובו לעבוד את ה' לבדו. אשור יפול בדרך פלא.
תקום מלכות צדק. הנשים השאננות תקוננה על החורבן. הארץ תשוב ותפרח ואדמתה תבורך. 'והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם'.
קריאת איום לשודד. תפילה לישועה. הבטחת ישועות. הבכי על החורבן. ה' יכלה את האויבים. ביאור דרכי הצדיק. שבחי ציון וגדולתה ביום הישועה. 'והיה אמונת עתיך חוסן'. 'מלך ביופיו תחזינה עיניך'.
חורבן אדום. קצף ה' יזעזע את העולם כולו. רבים יהיו חללי אדום. אדמת אדום תהיה שרופה. חיות רעות ועופות טורפים ישכנו באדום.
'ישושום מדבר וציה ותגל הערבה ותפרח כחבצלת'. 'הדר הכרמל והשרון'. החלשים יתחזקו והחולים יתרפאו ומים יהיו במדבר. דרך ישרה תהיה לשבי הגולה. 'ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו'.
עליית סנחריב. נאומו של רבשקה. בקשת שרי יהודה. אליקים בן חלקיהו אשר על הבית. שבנא הסופר. יואח בן אסף המזכיר. 'אל תדבר אלינו יהודית'. 'ויבא... אל חזקיהו קרועי בגדים'.
דברי חזקיהו אל ישעיהו. מענה ישעיהו אל חזקיהו. רבשקה שולח ספרים אל חזקיהו. התפילה הראשונה של חזקיהו. נבואת ישעיהו על תבוסת סנחריב. 'וגנותי על העיר הזאת'. כיליון צבא אשור ומותו של סנחריב.
נבואת ישעיהו על מות חזקיהו. תפילת חזקיהו. הבטחה לחזקיהו שיוסיפו על ימיו חמש עשרה שנה ושהוא ינצל מאשור. האות לחזקיהו עם צל המעלות. רפואתו של חזקיהו עם דבלת תאנים.
שלוחי מרודך בלאדן מלך בבל באים לחזקיהו. חזקיהו מראה לשלוחים את אוצרותיו. ישעיהו מנבא על גלות בבל. תשובת חזקיהו: 'טוב דבר ה'... כי יהיה שלום ואמת בימי'.
קריאת נחמה לעם ישראל. 'נחמו נחמו עמי'. 'מבשרת ציון... מבשרת ירושלים'. אפסיותם של שרי הגויים והאלילים. הבשורה על הפורענות שתבוא על הרשעים. 'למה תאמר יעקב... נסתרה דרכי מה''.
ה' מביא את הכובש המנצח ממזרח. הגויים נערכים למלחמה. בעזרת ה' יתגבר ישראל על אויביו. מים ואילנות יהיו במדבר. 'אתן במדבר ארז'. אין באלילים כוח לגלות עתידות. 'ראשון לציון הנה הנם'.
ישראל ילמדו תורה ומשפט לגויים. הקב'ה יוציא את ישראל מחושך לאור. בכל המקומות שבעולם ישירו לה' שיר חדש. ה' יבוא בחמה גדולה להושיע את ישראל.
בשורת הגאולה וקיבוץ הגלויות. ישראל מעידים שה' היה, הווה ויהיה. ה' לבדו הוא המושיע. ה' מחריב את בבל כדי לגאול את ישראל. נפלאות הגאולה העתידה תהיינה גדולות מנפלאות יציאת מצרים. כפרת חטאי ישראל.
ה' יברך את ישראל וייתן את רוחו עליהם. עבודת האלילים הבל היא. ה' יגאל את ישראל ויתפאר בו. ה' בורא העולם ומנהיגו סיבב את עליית כורש כדי שתיבנה ירושלים.
ניצחון כורש יפרסם את ה'. אין להתרעם על הנהגת ה' גם כשאינה מובנת. תשועת ישראל והבושה לעובדי האלילים. ה' רוצה ביישובו של העולם. פניה לאומות לשוב אל ה'. 'לא תוהו בראה לשבת יצרה'.
אלילי בבל יפלו. גדולת ה' לעומת אפסות האלילים. התשועה המובטחת תבוא במהרה.
השפלתה וביזיונה של בבל. מפלת בבל היא עונש על חטאותיה. קסמיה של בבל לא יצילוה.
ה' לבדו הודיע מראש את העתידות והוא יקיים את דברו אף על פי שחטאו ישראל. ה' בורא השמיים והארץ הביא את הכובש להכניע את בבל. קריאה לגולים לשמוע למצוות ה' ולצאת מבבל.
גאולת ישראל תביא אור וישועה. מלכי הגויים יכבדו את ישראל ואת הקב'ה. נידחי ישראל ישובו לארץ ישראל ודרכם תהיה נוחה. הקב'ה לא שכח את ציון. ציון תמלא את בניה. הגויים ומלכיהם יביאו את גולי ישראל אל ציון.
ה' לא שלח את ישראל לנצח וברצונו ובכוחו לגאלם. הנביא ממלא את שליחותו ואינו נרתע מפני החולקים עליו המבזים אותו ומכים אותו.
שבי ציון יירשו את הארץ כאברהם אבינו. ישועת ה' תתפשט בכל העולם. המחרפים את ישראל ותורתו יכלו. ה' יעשה נפלאות כבימי קדם. ישראל ישובו אל ציון ברינה. ה' שומר את ישראל. אנוכי אנוכי מנחמכם.
ירושלים וישראל ישתחררו מידי משעבדיהם. בשורת שיבת ה' אל ציון. ה' הולך לפני ואחרי בני ישראל. 'עורי עורי לבשי עוזך ציון'. 'חינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו'. 'מה נאוו על ההרים רגלי מבשר'.
תמיהת הגויים על כבודם של ישראל לעומת שפלותם בעבר. עבד ה' נושא את יסוריו בדומיה והוא עשוק מבלי שחטא. 'כשה לטבח יובל'. הבטחת גמול טוב לעבד ה'. 'והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע'.
בני ציון המשולים לעקרה יירבו. ה' ישיב אליו את ישראל ברחמים. השבועה לישראל תעמוד לעד כשבועה שנשבע ה' לנח. ירושלים תבנה בשלום. 'רני עקרה לא ילדה'. 'כימי נח זאת לי'. 'עניה סערה לא נחמה'.
הברית שנכרתה לדוד תחול על כל השומעים לדבר ה'. קריאת לתשובה והבטחת סליחה. דרכי ה' נשגבות מהבנת בני אדם. 'ישראל ישובו ברינה לציון'. 'הוי כל צמא לכו למים'. 'דרשו ה' בהמצאו'. 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם'.
ישועת ה' תבוא גם לבני הניכר הנלווים אליו וגם לסריסים. השומרים אינם עושים את תפקידם והם שקועים בשיכרות. 'ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם'. 'והביאותים אל הר קודשי ושמחתים בבית תפילתי'.
קינה על מות הצדיקים. 'הצדיק אבד... כי מפני הרעה נאסף הצדיק'. תיאור הפולחן של עובדי עבודה זרה. קריאה לתשובה ודברי נחמה לשבים. 'סולו סולו פנו דרך'. 'שלום שלום לרחוק ולקרוב'.
העם דורש את ה' וצם לפניו אבל הצום אינו לרצון. הצום הרצוי הוא כאשר הצמים עושים מעשים טובים והנוהגים כך שכרם מובטח. 'וקראת לשבת עונג'.
חטאות העם גורמות להסתרת פני ה'. קינה על מצב העם בגלות. וידוי על העבירות שהביאו את העם למצבם הקשה. התעוררות ה' לגאול את עם ישראל ולהינקם מאויביהם. 'ובא לציון גואל ושבי פשע ביעקב'.
אורה של ירושלים. הגלויות יתקבצו ועמהן עושר רב. הגויים יבנו את ירושלים ויכבדו אותה ואת ישראל. 'כולם נקבצו באו לך'. 'תחת הנחושת אביא זהב'. 'ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך'. 'אני ה' בעיתה אחישנה'.
הנביא מנחם את אבלי ציון. ישראל כוהני ה' המבורכים בין הגויים. שמחת הגאולה משולה לשמחת חתן וכלה. 'לקרא לשבויים דרור ולאסירים פקח קוח'. 'פאר תחת אפר'. 'כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה'.
שמחת הגאולה משולה לשמחת חתן וכלה. שומרי חומות ירושלים מתפללים תמיד בעד ירושלים. לא ישדדו את יבול אדמת ארץ ישראל. 'למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט'. 'על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים'.
יום נקם לאדום. הטובות שעשה ה' לעמו. הקב'ה זוכר את אהבתו ואת הנפלאות שעשה בימי קדם. 'מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה'. 'כי יום נקם בליבי ושנת גאולי באה'. 'כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו'.
תפילה לה' לעשות לעמו נפלאות. קינה על אובדן הצדיקים. תחינה לה' לבנות את חורבות ירושלים. 'עין לא ראתה אלוקים זולתך'. 'ערי קדשך היו מדבר... ירושלים שממה'. 'בית קדשנו ותפארתנו... היה לשרפת אש'.
תוכחה לעובדי עבודה זרה. השכר לצדיקים לעומת העונש לרשעים. הטובה לעתיד לבוא. 'כי נשכחו הצרות הראשונות'. 'כי הנער בן מאה שנה ימות'. 'כי כימי העץ ימי עמי'. 'זאב וטלה ירעו כאחד'.
קורבנות הרשעים אינם רצויים. נחמת ירושלים ושמחתה. כיליון הרשעים. הגויים יביאו את בני ישראל לירושלים. ישראל יהיו קיימים לעד. כולם יבואו להשתחוות לה'. 'השמים כיסאי'. 'שמחו את ירושלים'. 'מדי חודש בחודשו'.
