מעשה מרכבה. פני החיות: אדם, אריה,שור ונשר. האופנים ותנועותיהם. הרקיע של כיסא הכבוד. הכיסא הוא כבוד ה'. נהר כבר. 'כעין החשמל'. 'כעין הקרח'. 'כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם'.
יחזקאל נשלח אל בית המרי. יחזקאל מצווה שלא לפחד מהעם. מגילת ספר כתובה פנים ואחור וכתוב עליה קינים והגה והי. 'והבנים קשי פנים וחזקי לב'. 'ואל עקרבים אתה יושב, מדבריהם אל תירא'.
אכילת המגילה. 'ותהי בפי כדבש מתוק'. 'פניך חזקים לעומת פניהם'. 'כשמיר חזק מצור נתתי מצחך'. 'ברוך כבוד ה' ממקומו'. 'ואבוא אל הגולה תל אביב היושבים אל נהר כבר'. 'צופה נתתיך לבית ישראל'.
מצור על ירושלים חקוק על הלבנה. דייק, סוללה ומחנות. מחבת ברזל כקיר ברזל. שכיבת יחזקאל על צידו השמאלי והימני ואכילת לחם במשקל, ומים במשורה. עוגת שעורים. 'ונבלה וטרפה לא אכלתי'.
'חרב חדה תער הגלבים תקחנה והעברת על ראשך ועל זקנך'. חלוקת השיער לשלוש. המעשה הסמלי עם השיער. 'אבות יאכלו בנים בתוכך ובנים יאכלו אבותם'. העונש שיביא הקב'ה על העם רעב והרג.
נבואה על השמדת הגילולים שעל הרי ישראל. הפליטים שישארו בגויים. קינה על גורלם של הנשארים. חורבן הארץ בעוון הגילולים שבראשי ההרים. 'הכה בכפך ורקע ברגלך'. 'להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאיות'.
תיאור כללי של הקץ והחרון. המפלה במלחמה. חילול המקדש. קפדה. 'בא הקץ על ארבע כנפות הארץ'. 'הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל'. 'באו בה פריצים וחיללוה'. 'ותורה תאבד מכוהן ועצה מזקנים'.
התועבות בבית המקדש. העברת הנביא יחזקאל לירושלים במראות אלוקים. סמל הקנאה המקנה. תועבות זקני ישראל. הנשים מבכות את התמוז. שליחת הזמורה אל האף. 'אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחווים קדמה לשמש'.
קריאה לפקודות העיר ולאיש לבוש הבדים שקסת הסופר במותניו. שישה אנשים באים דרך השער העליון ואיש כלי מפצו בידו. תו ההצלה וההריגה. זעקת הנביא ותשובת ה'. מילוי הצו על ידי האיש לבוש הבדים.
כיסא הכבוד ומסירת האש לאיש לבוש הבדים. יציאת כבוד ה' מעל מפתן הבית אל פתח שער בית ה' הקדמוני.
'שער בית ה' הקדמוני'. 'לא בקרוב, בנות בתים, היא הסיר ואנחנו הבשר'. מות פלטיהו בן בניה. 'לנו היא נתנה הארץ למורשה'. 'ואהי להם למקדש מעט'. 'ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבכם'.
עשיית כלי גולה והיציאה מן העיר. צדקיהו יברח מירושלים וייתפס. אכילת הלחם ברעש ושתיית המים ברוגזה. משל העם: 'יארכו ימים ואבד כל חזון'. 'החזון אשר הוא חוזה לימים רבים'.
חזיונות שווא של נביאי השקר ועונשם. 'הנביאים הנבלים'. 'כשועלים בחרבות היו נביאך ישראל'. 'בסוד עמי לא יהיו'. המתנבאות מליבם ועונשם. 'בשעלי שעורים ובפתותי לחם'.
ה' אינו נדרש לזקנים אבל נענה להם. 'והנביא כי יפותה'. נביא שקר. זכות אבות. הפליטים שינצלו. 'והיו שלושת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב'. 'ושברתי לה מטה לחם'. 'חרב ורעב וחיה רעה ודבר שלחתי אל ירושלים'.
'עץ הגפן בעץ היער'. הזמורה שהאש אכלה את שני קצותיה. ענף עץ הגפן לא ראוי לשימוש. ירושלים משולה לעץ גפן. עונשם של תושבי ירושלים.
התינוקת העזובה. ה' מחייה את התינוקת. הקב'ה בא בברית עם התינוקת ומקשטה בעדיים. הבגידה: עזיבת ה', כריתת ברית עם עמים זרים ואליליהם. המשפט והעונש. ירושלים ואחיותיה. ה' שב את שבות שלוש האחיות. דברי נחמה.
הנשר הראשון הוא נבוכדנצאר שהגלה את יהויכין מלך יהודה לבבל והמליך במקומו את צדקיהו. הנשר השני הוא פרעה חפרע שצדקיהו פנה לעזרתו. פתרונות החידה. הקב'ה ייקח שתיל מעץ הארז וישתול אותו על הר מרום ישראל.
משל: אבות יאכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה'. 'הנפש החוטאת היא תמות'. רשע בן צדיק. צדיק בן רשע. רשע החוזר בתשובה וצדיק שנעשה רשע. 'כי לא אחפוץ במות המת'. כוחה של תשובה.
קינה על נשיאי ישראל. 'מה אמך לביא בין אריות'. הגור הראשון נתפס והובא למצרים. הגור השני נתפס והובא לבבל. האם כגפן שהייתה שתולה על מים רבים ועכשיו שתולה במדבר בארץ ציה וצמא.
הזקנים באו לדרוש את ה'. בחירת עם ישראל. חטאי ישראל במצרים, במדבר ובארץ ישראל. עם ישראל רצה להיות ככל הגויים. העונש במדבר העמים. קיבוץ גלויות למען שם ה' שלא יתחלל.
נבואה על אדמת ישראל. ה' מצית אש ביער הנגב. אנחת הנביא. החרב החדה והמרוטה. יעודה של החרב. מלך בבל בוחר תחילה בדרך לירושלים. החרב אל בני עמון.
חטאי נשיאי ישראל. חטאי העם: כיבוד אב ואם, עושק יתום ואלמנה, ביזוי הקודשים, חילול שבת, רכילות וגילוי עריות. 'כהתוך כסף בתוך כור כן תותכו בתוכה'. חטאי כל המעמדות: נביאים, כוהנים, שרים, עם הארץ.
שתי נשים בנות אם אחת. אהלה ואהליבה. שומרון וירושלים. עונשה של אהליבה. כוס אהלה לאהליבה. גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. התועבות במקדש. המשפט והעונש.
בעשרה בטבת התחיל המצור על ירושלים. שפיתת הסיר. הסיר הוא עיר הדמים. שריפת הסיר ומה שבתוכו. איסור האבל על מות אשת הנביא. דיני אבלות. בוא הפליט. סעודת הבראה.
הנבואה על עמון. הנבואה על מואב. הנבואה על אדום. 'ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל'. הנבואה על פלשתים.
חטאה של צור ועונשה. מלך בבל עולה על צור. חרדת האיים וקינאתם על צור. ירידתה של צור שאולה.
אוניית הפאר המסמלת את צור. צוות האונייה. מסחרה של צור. שבירת האונייה. האבל על מפלת צור.
גאוותו של נגיד צור ומפלתו. גדולתו, חטאו ומפלתו של צלך צור. נבואה על צידון. נחמה לבית ישראל. 'ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח'.
פרעה התנים הגדול. עונשו של פרעה. חורבן ארץ מצרים למשך ארבעים שנה. שיבת שבות מצרים אחרי ארבעים שנה והפיכתה לממלכה שפלה. נבוכדראצר מלך בבל ומצרים.
יום ה' על מצרים. נבוכדרצאר מלך בבל מבצע את הגזירה. חורבן ערי מצרים. זרועות פרעה וזרועות נבוכדרצאר.
פרעה מלך מצרים מדמה עצמו למלך אשור. אשור ארז בלבנון. יופיו של הארז. מפלתו של הארז. ירידתו של הארז שאולה. סופו של פרעה.
קינה על פרעה מלך מצרים. השמדת התנין הוא מצרים והשפעתה על העמים. חרב מלך בבל על מצרים. נהי על ארץ מצרים וירידתה שאולה.
תפקידו של הצופה במלחמה. הנביא הוא הצופה לבית ישראל. יאוש העם מחמת החטאים. הפתרון הוא חזרה בתשובה. הפליט שבא מירושלים. טענת העם שהארץ נתנה להם למורשה. הנבואה כשיר עגבים.
מעשי הרועים. הצלת הצאן מפי הרועים. הקב"ה ירעה את הצאן. המשפט בין שה לשה. הקמת רועה מבית דוד. שלום, ביטחון וברכה בארץ ישראל.
הר שעיר יהיה שומם. שנאת אדום לישראל. אדום שפכו את דמם של ישראל ועונשם יהיה מידה כנגד מידה. רצונה של אדום לרשת את ישראל.
נבואה על הרי ישראל. הגויים ישאו כלימתם. "הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל". עוונות עם ישראל וחילול שם שמיים בגולה. גאולת ישראל, טהרתו ויישובו בארץ כדי למנוע חילול ה'. "וזרקתי עליכם מים טהורים".
חזון העצמות היבשות. בקעה מלאה עצמות. "וקרבו עצם אל עצמו". הנבואה אל הרוח. הרוח מפיחה חיים בהרוגים. פתיחת הקברים. עליה לארץ ישראל. איחוד העצים. עץ יהודה. עץ יוסף. עץ אפרים. איחוד השבטים. דוד נשיא.
גוג מלך המגוג וחילו עולים על הרי ישראל. מחשבתו של גוג לשלול שלל ולבוז בז.מלחמת ה' נגד חילו של גוג. המלחמה תהיה באחרית הימים. רעש גדול על אדמת ישראל. שם שמיים יתגדל ויתקדש.
מפלת גוג. השמדת צבאו ונשקו של גוג. קבורת הנופלים מגוג וצבאו. טיהור הארץ במשך שבעה חודשים. גיא המון גוג. הפנייה אל בעלי החיים הטורפים והזמנתם לאכול בשר ולשתות דם. קיבוץ גלויות.
יחזקאל במקדש שבהר הבית. האיש ובידו קנה מידה. החומה והשער המזרחי של החצר החיצונה של בית המקדש. החצר החיצונה. החצר הפנימית ושעריה. באולם השער הצפוני שולחנות לשחיטת העולה, החטאת והאשם. לשכות הכוהנים ושטח החצר הפנימית. האולם.
יחזקאל רואה את בית המקדש. ההיכל. קודש הקודשים. כרובים ותימורים. המזבח הפנימי. "זה השולחן אשר לפני ה'". דלתות ההיכל.
החצר החיצונה. לשכות הצפון והדרום שבבית המקדש. בלשכות הקודש הכוהנים אוכלים קודשי קודשים, מנחה, חטאת ואשם. שטחו של הר הבית חמש מאות קנים על חמש מאות קנים.
"כבוד אלוקי ישראל בא מדרך הקדים". ציווי ללמוד את מבנה המקדש ומידותיו. תורת הבית. מזבח העולה ומידותיו. אריאל הוא המבנה המרובע העליון של המזבח. חנוכת המזבח.
השער הקטן= הפשפש שבדרום שער ההיכל יהיה סגור. ה' יכנס בשער זה. הנשיא ישב לאכול שם את בשר הקורבנות. הכוהנים מזרע צדוק יעבדו במקדש. בגדי כהונה. איסור גילוח הראש. איסור שתיית יין. איסור לשאת גרושה ואלמנה. תפקיד הכוהנים. איסור טומאה. מתנות כהונה.
החלק השלושה עשר של ארץ ישראל הוא תרומה לה', מיועד לכוהנים, ללויים ולנשיא. נבואה לנשיאי ישראל שיסירו חמס ושוד. מאזני צדק. שיעורי התרומה. התרומה לנשיא. קורבנות המילואים. קורבנות הנשיא.
שער החצר הפנימית יהיה סגור כל השבוע אך יפתח בשבת ובראש חודש. הנשיא בשער החצר הפנימית. עם הארץ הנכנסים בשער צפון יוצאים בשער דרום ולהפך. קורבנות הנשיא. הבעלות על נחלת הנשיא. ארבע חצרות ללא גג בארבעת פינות החצר.
מים יוצאים מתחת מפתן בית המקדש. ככל שמתרחקים מהמקדש גובה המים בנחל עולה. המים זורמים לים המלח. מי ים המלח יהפכו למים מתוקים. דיג בעין גדי. על גדות הנחל יצמחו עצי פרי. גבולות הארץ. נחלת הגרים.
נחלת שבעת השבטים מצפון לתרומה. בין גבול יהודה מצפון לבין גבול בנימין מדרום, החלק השלושה עשר הנקרא תרומה, מיועד לכוהנים, ללויים ולנשיא ובו יבנו המקדש והעיר. אחוזת הנשיא. העיר "ה' שמה". שערי העיר יקראו על שמות השבטים.
