ספר שמות פרשת תצווה - השמן והחוכמה

משה ודוד רעו את הצאן במסירות וזכו להנהגה. הנושא בעול עם חברו. במלחמת עמלק משה ישב על אבן. החפץ חיים ישן על ספסל. הרב חיים סולוביצ'יק ישן על הרצפה. שכר המלמד בן חברו. רב פרידא ותלמידו.

רמב'ם: ישראל מצווין על קידוש ה'. תודוס איש רומי: חנניה, מישאל ועזריה למדו קל וחומר מהצפרדעים, ולא השתחוו לפסל של נבוכדנצר בבקעת דורא, כמסופר בדניאל ג'.

"וישאלו ממצרים": כיצד לקחו בהשאלה? מכילתא דרבי ישמעאל: נתנו מרצונם. רבנו חננאל ורשב"ם: במתנה. הרב הירש: לתבוע, לבקש. אבן עזרא: ברצונו של ה' לתת. סנהדרין: אלכסנדר מוקדון, גביה בן פסיסא.

השפעת נסי ים סוף על העמים. מדוע לא מוזכר עמלק בשירת הים. מלחמת עמלק כנגד קדושת ישראל. המאבק של יעקב עם שרו של עשיו. שבועת ה' על כיסאו.

עשרת הדברות. "אנכי ה' אלקיך": אברבנאל - אינו מצווה, רמב"ם - מצווה להאמין בה'. רבי יהודה הלוי והאבן עזרא. הכוזרי - אמונה מתוך ידיעה. "לא יהיה לך אל אלהים אחרים". בעל עקידת יצחק - קיבוץ הממון הוא עבודה זרה.

"מדבר שקר תרחק". מותר לשנות מפני השלום. אזהרה לדיין מהטיית הדין.

תרומת המשכן בנדבה ולא בחובה. בצלאל ידע איזו נדבה ניתנה בנדיבות לב מרובה. התרומה למקדש הראשון. החשיבות לשמחה בעבודת ה'.

הגר'א: משה לא מוזכר בפרשה. רבי נחמן מברסלב: חשוב לשמח כל יהודי. מלאכי: 'זכרו תורת משה עבדי'. בגדי כהונה מכפרים. המקדש הוא אורו של עולם. עם ישראל נמשל לזית ולשמן.

משה שבר את הלוחות אחרי חטא העגל כאשר ראה את העם. אדם מתפעל יותר ממראה עיניו. חבריו של איוב. שבירת הלוחות כדי ללמד זכות על עם ישראל ולהחזירם בתשובה. הקב"ה הסכים עם מעשהו של משה.

כיור הנחושת. המראות הצובאות. קידוש ידיים ורגליים של הכוהנים. הנשים תרמו את המראות. הנשים עודדו את בעליהן במצרים. משה ביזה את המראות. מי סוטה. כל מעשי האדם יהיו לשם שמיים.

החושן מכפר על הדיינים. מעשה חושב. החושן רומז על התנהגותו הראויה של הדיין.