המטה של אהרון הפך לתנין ובלע את מטות החרטומים. גם החרטומים עשו מכות דם וצפרדע. הכישוף שבמצרים. מחלוקת רמב"ם ורמב"ן אם יש אמת בכישוף. מדוע נענשו המצרים. מה מסמל המטה שהפך לתנין.
משה והסנה. נבואת אהרון במצרים. 'ושמח בליבו'. 'שבת אחים'. 'זקן אהרון'. ביטול מידת הגאווה. 'ואנכי תולעת'. משה הסתכל באספקלריא. חולדה הנביאה. ביטול חמץ. רבי יונתן איבשיץ. 'והאיש משה עניו'.
ציווי ה' למשה לדבר עם פרעה. 'הן בני ישראל לא שמעו אלי'. אחד מעשרה קל וחומר שבתורה. 'ויאמן העם וישמעו'. מכילתא: נגאלו בשכר האמונה. חזקיהו. שבנא. ישעיהו: קשר רשעים אינו מהמניין. מפלת אשור.
מדוע נאמרה מצוות תפילין כבר במצרים? פירוש המילה תפילין. מדוע יש ארבעה בתים בתפילין של ראש? מדוע מניחים גם תפילין של יד וגם תפילין של ראש? מדוע מקדימים הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש?
עשרת הדברות. העולם נברא ואינו קדמון. השבת מעיין עולם הבא. מעלת לימוד תורה בשבת. שבת מתנה טובה. נשמה יתירה. זכור את יום השבת לקדשו. ימי השבוע זיכרון לשבת.
במשכן: מנורה, מזבח ושולחן, כנגד תורה, עבודה וגמילות חסדים. שלושה זרים כנגד כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות. דוד אכל מלחם הפנים. בשתי הלחם מתברכים פירות האילן. לחם משנה.
'הראני נא את כבודך'. נקרת הצור. 'וראית את אחורי ופני לא יראו'. חתם סופר. נס פורים. רבנו בחיי בספרו כד הקמח. אמונה ובטחון. אליהו בהר הכרמל ובהר סיני. קנאותו של אליהו.
ה' ציווה את משה ואהרון להתייחס בכבוד אל עם ישראל גם אם הם יפגעו בהם. יחס המנהיג לציבור. אסור למנהיג לזלזל בציבור. כל ישראל בני מלכים הם. הסיבה בליל הסדר כדרך המלכים.
'והאיש משה עניו מאוד'. בחטא העגל משה תלה בזכות האבות. חזקיהו תלה בזכות עצמו ותלו לו בזכות אחרים. ספר נחמיה לא נקרא על שמו בגלל שהחזיק טובה לעצמו. רמב'ן: המתגאה על הבריות- מורד במלכות שמים.
הכבדת הלב של פרעה. שלילת הבחירה ומניעת התשובה. רמב'ן: הכבדת הלב רק במכות האחרונות. רמב'ם: הכבדת הלב כעונש. הכבדת הלב של סיחון ושל הכנענים. מלחמת גוג ומגוג.
ציווי ה' למשה לדבר עם פרעה. 'הן בני ישראל לא שמעו אלי'. אחד מעשרה קל וחומר שבתורה. 'ויאמן העם וישמעו'. מכילתא: נגאלו בשכר האמונה. חזקיהו. שבנא. ישעיהו: קשר רשעים אינו מהמניין. מפלת אשור.
רמב'ם: ישראל מצווין על קידוש ה'. תודוס איש רומי: חנניה, מישאל ועזריה למדו קל וחומר מהצפרדעים, ולא השתחוו לפסל של נבוכדנצר בבקעת דורא, כמסופר בדניאל ג'.
