מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך'. הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמים. זוהר: יראת ה' היסוד לכל התורה. רמב'ם: אהבת ה' ויראת ה'. רמ'א: שיוויתי ה' לנגדי תמיד כלל גדול בתורה.
חטא המרגלים וחורבן בית המקדש בתשעה באב. תפילות ט' באב. חכמים בוכים ורבי עקיבא שוחק. נבואות אוריה וזכריה. דעתו של רבי יהושע במנהגי אבלות. משיח נולד בתשעה באב.
'לא תאמץ'. 'לא תקפוץ'. מצוות הצדקה. המפייס את העני בדברים מתברך. 'פתוח תפתח'. עניי עיר אחרת. נתינת הצדקה של מר עוקבא ואשתו. צדקה בפרהסיה. 'די מחסורו'. הלל נתן לעני סוס לרכב עליו.
זכויות וחובות החתן. 'ושמח את אשתו אשר לקח'. חתן במלחמה. רמב'ם הלכות מלכים. רש'י: ישמח את אשתו. שמחת יום טוב. חפץ חיים. ספר החינוך. חזו'א: היחס בין בני זוג. רד'ק.
שכר ועונש בעולם הזה לציבור ולא ליחיד. אין שכר מצווה בעולם הזה. שכר אריכות ימים במצוות כיבוד אב ואם ושילוח הקן לעולם הבא. שלוחי מצווה אינם ניזוקים רק במקום שאין בו סכנה.
מצוות הקהל בסוכות אחרי שנת השמיטה. אברבנאל. משך חכמה. המלך קורא בתורה. ירבעם מלך במוצאי שמיטה. סנהדרין: 'ואני ואתה ובן ישי'. רבי יוחנן בן ברוקא. רבי אלעזר בן חסמא. רבי יהושע. אור זרוע. עמרם ומרים.
'ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך'. מצוות עשה מהתורה לברך ברכת המזון. תורה תמימה. ברכת התורה. ספר החינוך. שפת אמת. רבי יוסף יעבץ. חסדי ה'. דגל מחנה יהודה. הזהיר בברכת המזון.
פרשת "והיה אם שמוע". ההבדלים בין פרשה ראשונה לפרשה שנייה. שכר ועונש גשמי תלוי בהתנהלות הרבים. שכר ועונש בעולם הזה. חזרת התנאים לארץ ישראל. חיוב קיום מצוות בחוץ לארץ מטעם "הציבי לך ציונים".
החובה לברך מאה ברכות בכל יום. מאה ברכות בכל יום- לעצירת מיתתם של מאה אנשים שמתו משום שלא שבחו ולא ברכו את ה'. ביכורים כהודיה לה'. השלמת מאה ברכות בשבת באכילת מטעמים. הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה- מעל.
אור החיים: הסיבה לייסורים. פירוש הבעש'ט והגר'א לפסוק 'מוסר ה''. ארבעים יום בלי יסורים. מה נחשב לייסורים. רבי שמעון בר יוחאי: שלוש מתנות טובות. כשחלה רבי אליעזר. כרובים מעורים זה בזה.
השכר הכתוב בפרשת "והיה אם שמוע". המחלוקת בין רב ישמעאל לרבי שמעון בר יוחאי. ההבדל בין פרשה ראשונה לפרשה שניה בקריאת שמע. האבן שהעלה רבי חנינא בן דוסא לבית המקדש. מותו של רבי עקיבא.
סמ'ג וחובת הלבבות על מידת הגאווה. אדם שיש בו גסות הרוח. רבי ולוי בן סיסי. הלכה כבית הלל מפני שנוחים ועלובים. כל המתייהר חוכמתו או נבואתו מסתלקת. הלל ובני בתירא. שירת דבורה.
