אדומי ומצרי מותרים לבוא בקהל בדור שלישי. עמוני ומואבי אסורים לבוא בקהל לעולם. יש שכר על מצווה הנעשית בלי כוונה. מידת הכרת הטוב של משה ומרים. ראובן הכיר טובה ליוסף על חלומותיו. המצרי שהרג משה גרם להצלת בנות יתרו.
החובה לברך מאה ברכות בכל יום. מאה ברכות בכל יום- לעצירת מיתתם של מאה אנשים שמתו משום שלא שבחו ולא ברכו את ה'. ביכורים כהודיה לה'. השלמת מאה ברכות בשבת באכילת מטעמים. הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה- מעל.
קוסם. מעונן. מנחש. מכשף. חובר חבר. אוב וידעוני. דורש אל המתים. רמב'ם: דברי כזב. מעשה שאול ובעלת האוב לדעת: שמואל בן חופני גאון, רב סעדיה גאון, רב האי גאון, רלב'ג, רמב'ן. תמים תהיה.
דין בן סורר ומורה. לא היה ולא עתיד להיות. דרוש וקבל שכר. מסילת ישרים: גנות תאוות האכילה וכיצד להימנע מפיתויי ההנאות של העולם הזה. דנים את האדם לפי מעשיו באותו זמן. בן סורר ומורה נידון על שם סופו.
המעמד בהר גריזים ובהר עיבל. 'ברוך האיש'. 'ארור האיש אשר לא יקים'. הגבהת ספר תורה. ההבדל בין ידיעה לראייה. חטא העגל. שכר המלמד אחרים. רבנו יונה. מעשיו מרובים מחוכמתו. קבלה לקיום המצוות.
מצוות התשובה. הוידוי. רמב'ם הלכות תשובה. מלבי'ם: ארץ ישראל והתשובה. רמב'ן: תשובה וגאולה. דין הפרט ודין הכלל. 'אתם נצבים היום'- ראש השנה. אין ברכת החודש לחודש תשרי.
'ויעל משה... אל הר נבו'. רמב'ן: הקב'ה הראה למשה את מה שלא יכול היה לראות בצורה טבעית. הסבא מקלם: הקב'ה משתדל להמעיט בניסים. יעקב שם אבנים למראשותיו. אהבת ארץ ישראל של משה. השתדלות ושמחה בלימוד תורה.
אזהרה לחיילים הנמצאים במחנה להישמר מכל דבר רע. השטן מקטרג בשעת סכנה. הסכנה הרוחנית במחנה הצבאי. טמא קרי יוצא מחוץ למחנה הצבאי. קדושת המחנה הצבאי. המחנה הצבאי כמקדש. קידוש ה' שבמלחמה.
זכויות וחובות החתן. 'ושמח את אשתו אשר לקח'. חתן במלחמה. רמב'ם הלכות מלכים. רש'י: ישמח את אשתו. שמחת יום טוב. חפץ חיים. ספר החינוך. חזו'א: היחס בין בני זוג. רד'ק.
'זכור את אשר עשה לך עמלק'. פרשת זכור. מצווה לשנוא את עמלק ולהילחם בו. גר מעמלק. מטיל ספק באמונה. נלחם ברפידים. תמנע פילגש אליפז. מידת הענווה. גאוות הגויים. מה אומרים לגר שבא להתגייר.
'ושמח את אשתו אשר לקח'. בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. טעם איסור טומאת נידה. התחדשות בנישואים. התחדשות בעבודת ה'. אלול: אני לדודי ודודי לי. 'לדוד ה' אורי וישעי... שבתי בבית ה'... לבקר בהיכלו'.
דין בן סורר ומורה. לא היה ולא עתיד להיות. דרוש וקבל שכר. מסילת ישרים: גנות תאוות האכילה וכיצד להימנע מפיתויי ההנאות של העולם הזה. דנים את האדם לפי מעשיו באותו זמן. בן סורר ומורה נידון על שם סופו.
לבעל הבית אסור להלין את שכרו של הפועל. הפועל מוזהר שלא לגזול מבעל הבית. הפועל צריך לדאוג להגיע רענן ושבע לעבודה. מבעל הבית נדרש לנהוג לפנים משורת הדין ביחסו לפועליו.