'זכור את אשר עשה לך עמלק'. פרשת זכור. מצווה לשנוא את עמלק ולהילחם בו. גר מעמלק. מטיל ספק באמונה. נלחם ברפידים. תמנע פילגש אליפז. מידת הענווה. גאוות הגויים. מה אומרים לגר שבא להתגייר.
פרשת "והיה אם שמוע". ההבדלים בין פרשה ראשונה לפרשה שנייה. שכר ועונש גשמי תלוי בהתנהלות הרבים. שכר ועונש בעולם הזה. חזרת התנאים לארץ ישראל. חיוב קיום מצוות בחוץ לארץ מטעם "הציבי לך ציונים".
התורה מצווה את הלוחמים להילחם ללא פחד, לדעת הרמב'ם מי שמפחד עובר בלאו. פחד טבעי מותר אך אסור לחייל להפחיד את עצמו בדברים לא מציאותיים. הירא את ה' לא מפחד מבני אדם.
שכר ועונש בעולם הזה לציבור ולא ליחיד. אין שכר מצווה בעולם הזה. שכר אריכות ימים במצוות כיבוד אב ואם ושילוח הקן לעולם הבא. שלוחי מצווה אינם ניזוקים רק במקום שאין בו סכנה.
מעלת הכלל במחצית השקל: בקורבנות הנשיאים, בסממני הקטורת ובארבעת המינים. האישה השונמית. דורו של רבי יהודה ברבי אילעי. אחדות בעם ישראל כסגולה לעמידה ביום הדין.
מי כתב את שמונת הפסוקים האחרונים בפרשה. הכותב ספר תורה צריך להוציא בפיו את מה שהוא עומד לכתוב. התורה כתובה משמותיו של הקב"ה. איך הייתה התורה כתובה לפני מתן תורה.
זכויות וחובות החתן. 'ושמח את אשתו אשר לקח'. חתן במלחמה. רמב'ם הלכות מלכים. רש'י: ישמח את אשתו. שמחת יום טוב. חפץ חיים. ספר החינוך. חזו'א: היחס בין בני זוג. רד'ק.
לבעל הבית אסור להלין את שכרו של הפועל. הפועל מוזהר שלא לגזול מבעל הבית. הפועל צריך לדאוג להגיע רענן ושבע לעבודה. מבעל הבית נדרש לנהוג לפנים משורת הדין ביחסו לפועליו.
'ושמח את אשתו אשר לקח'. בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. טעם איסור טומאת נידה. התחדשות בנישואים. התחדשות בעבודת ה'. אלול: אני לדודי ודודי לי. 'לדוד ה' אורי וישעי... שבתי בבית ה'... לבקר בהיכלו'.
אדומי ומצרי מותרים לבוא בקהל בדור שלישי. עמוני ומואבי אסורים לבוא בקהל לעולם. יש שכר על מצווה הנעשית בלי כוונה. מידת הכרת הטוב של משה ומרים. ראובן הכיר טובה ליוסף על חלומותיו. המצרי שהרג משה גרם להצלת בנות יתרו.
אזהרה לחיילים הנמצאים במחנה להישמר מכל דבר רע. השטן מקטרג בשעת סכנה. הסכנה הרוחנית במחנה הצבאי. טמא קרי יוצא מחוץ למחנה הצבאי. קדושת המחנה הצבאי. המחנה הצבאי כמקדש. קידוש ה' שבמלחמה.
דין בן סורר ומורה. לא היה ולא עתיד להיות. דרוש וקבל שכר. מסילת ישרים: גנות תאוות האכילה וכיצד להימנע מפיתויי ההנאות של העולם הזה. דנים את האדם לפי מעשיו באותו זמן. בן סורר ומורה נידון על שם סופו.
