'זכור את אשר עשה לך עמלק'. פרשת זכור. מצווה לשנוא את עמלק ולהילחם בו. גר מעמלק. מטיל ספק באמונה. נלחם ברפידים. תמנע פילגש אליפז. מידת הענווה. גאוות הגויים. מה אומרים לגר שבא להתגייר.
אסור להתגרות בעשיו בגלל כיבוד אב. אסור להילחם עם עמון ומואב בשכר לוט ששתק. שכר לוויה. העיר לוז. נבוכדנצר והאיגרת לחזקיהו. אהרון שמח בגדולתו של משה וזכה לחושן. שכר על מעשה טוב.
מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך'. הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמים. זוהר: יראת ה' היסוד לכל התורה. רמב'ם: אהבת ה' ויראת ה'. רמ'א: שיוויתי ה' לנגדי תמיד כלל גדול בתורה.
'עשר תעשר'. תענית: עשר בשביל שתתעשר. מלאכי: 'ובחנוני נא בזאת'. פרקי אבות: 'אל תהיו כעבדים... על מנת לקבל פרס'. אם אין קמח אין תורה. פסחים: 'הכל מודים בעצרת'. ברכת החודש. יראת שמיים. 'נתון תתן לו'.
קוסם. מעונן. מנחש. מכשף. חובר חבר. אוב וידעוני. דורש אל המתים. רמב'ם: דברי כזב. מעשה שאול ובעלת האוב לדעת: שמואל בן חופני גאון, רב סעדיה גאון, רב האי גאון, רלב'ג, רמב'ן. תמים תהיה.
שמיני עצרת. שמחת תורה. סיום הקריאה בתורה בארץ ישראל ובבל. הטעם לקריאת 'וזאת הברכה' בשמחת תורה. ברכת שלמה. קורבן מוסף בשמיני עצרת. בחירת עם ישראל. מדוע מפטירים בספר יהושע.
זכויות וחובות החתן. 'ושמח את אשתו אשר לקח'. חתן במלחמה. רמב'ם הלכות מלכים. רש'י: ישמח את אשתו. שמחת יום טוב. חפץ חיים. ספר החינוך. חזו'א: היחס בין בני זוג. רד'ק.
'ושמח את אשתו אשר לקח'. בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. טעם איסור טומאת נידה. התחדשות בנישואים. התחדשות בעבודת ה'. אלול: אני לדודי ודודי לי. 'לדוד ה' אורי וישעי... שבתי בבית ה'... לבקר בהיכלו'.
לבעל הבית אסור להלין את שכרו של הפועל. הפועל מוזהר שלא לגזול מבעל הבית. הפועל צריך לדאוג להגיע רענן ושבע לעבודה. מבעל הבית נדרש לנהוג לפנים משורת הדין ביחסו לפועליו.
אזהרה לחיילים הנמצאים במחנה להישמר מכל דבר רע. השטן מקטרג בשעת סכנה. הסכנה הרוחנית במחנה הצבאי. טמא קרי יוצא מחוץ למחנה הצבאי. קדושת המחנה הצבאי. המחנה הצבאי כמקדש. קידוש ה' שבמלחמה.
אדומי ומצרי מותרים לבוא בקהל בדור שלישי. עמוני ומואבי אסורים לבוא בקהל לעולם. יש שכר על מצווה הנעשית בלי כוונה. מידת הכרת הטוב של משה ומרים. ראובן הכיר טובה ליוסף על חלומותיו. המצרי שהרג משה גרם להצלת בנות יתרו.
דין בן סורר ומורה. לא היה ולא עתיד להיות. דרוש וקבל שכר. מסילת ישרים: גנות תאוות האכילה וכיצד להימנע מפיתויי ההנאות של העולם הזה. דנים את האדם לפי מעשיו באותו זמן. בן סורר ומורה נידון על שם סופו.
