הכופר בטובתו של חברו. הכרת הטוב. מכות דם, צפרדע וכינים על ידי אהרון. משה לא היכה את מדין. 'לא תתעב מצרי'. 'זכרתי לך חסד נעורייך'. אליהו ואלישע. חזקיהו לא אמר שירה אחרי מפלת סנחריב.
רמב'ם: ישראל מצווין על קידוש ה'. תודוס איש רומי: חנניה, מישאל ועזריה למדו קל וחומר מהצפרדעים, ולא השתחוו לפסל של נבוכדנצר בבקעת דורא, כמסופר בדניאל ג'.
שור שהרג אדם. בעל השור משלם כופר. דמי מזיק ודמי ניזק. תשלום כפרה. דיני ערכין. אי אפשר להעריך שווי אדם. דיני שדה אחוזה. מעלת קרקע בארץ ישראל. מחצית השקל.
הכרובים שעל הכפורת. כשישראל עושים רצונו של מקום פני הכרובים איש אל אחיו. השכינה מעל הכרובים. תפילת שלמה. במקדש אפשר להשיג את קרבת ה' ביותר. עשרת ימי תשובה. מעלת לימוד תורה בשבת. נשמה יתירה.
הציץ הינו אחד מבגדי כוהן גדול. הציץ מכפר על קורבן שהוקרב בטומאה ועל עזות פנים. מדוע חמור דינו של גנב יותר מגזלן. מעלת הבושה. ברכתו של רבן יוחנן בן זכאי.
מונים את העם באמצעות מחצית השקל. רמב'ם: ראייה משאול שספר בטלאים. דוד מנה ישירות את העם והעם נענש. רמב'ן וילקוט שמעוני: העם נענש על שלא תבעו את בניין בית המקדש.
אמני המשכן: בצלאל משבט יהודה ואהליאב משבט דן. פסל מיכה. העגל בדן. הגדול והקטן שווים לפני המקום. בית המקדש נבנה על ידי שלמה וחירם. המשיח מיהודה ודן. חובת בניין בית המקדש מוטלת על כולם.
"חכם לב" הוא מי שמשתמש בחוכמתו לטובה והתנהגותו מעידה על חוכמתו. כיצד מתאהב שם ה' על הבריות. יראת ה' היא חוכמה. חשיבות החוכמה ומעלתה. תלמיד שגלה לעיר מקלט.
כיור הנחושת. המראות הצובאות. קידוש ידיים ורגליים של הכוהנים. הנשים תרמו את המראות. הנשים עודדו את בעליהן במצרים. משה ביזה את המראות. מי סוטה. כל מעשי האדם יהיו לשם שמיים.
מסירות הנפש של חור עמדה לנכדו בצלאל. הר סיני לא התקדש במסירות ולכן נפסקה קדושתו. הר הבית התקדש במסירות ולכן קדושתו נצחית. קדושה שניה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא.
מלאכת המשכן לא דוחה שבת. בתפילות שבת לא אומרים 'ולירושלים עירך' ואין 'הלל' לשבת. אין חטאת במוספי שבת. מצוות שמחה בשבת. שבת היא אחד משישים לעולם הבא. הכנות הלל ושמאי לשבת.
