שמות רבה: כשמת יוסף הפסיקו למול. ילקוט שמעוני: נתמלאו בתי תאטראות מהם. הנצי'ב בהעמק דבר: כשעם ישראל מתערב בגויים הוא נענש, 'עם לבדד ישכון'- הוא התנאי לקיומו. זעקת עם ישראל לה' מזרזת את הגאולה.
עצת בלעם, איוב ויתרו לפרעה. יסורי איוב. חזרת יתרו לארצו. עונש לפורש מהציבור. שכר המצער עצמו עם הציבור. מטרת השעבוד במצרים. עבד ה'. צערם של רבי אלעזר ורבי שמעון בר יוחאי.
במשכן: מנורה, מזבח ושולחן, כנגד תורה, עבודה וגמילות חסדים. שלושה זרים כנגד כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות. דוד אכל מלחם הפנים. בשתי הלחם מתברכים פירות האילן. לחם משנה.
הסיבות לחטא העגל. אהרון, חור וידי משה. הריגת חור. שפרה ופועה. ה' חס על כבוד עם ישראל. תחנוני יוסף. הריגת זכריה בן יהוידע בציווי יואש. נבוזרדאן והדם של זכריה. ירבעם ועידו הנביא.
העם נסע כשהענן עלה. מקום החנייה נקרא מסע. מנוחה רק בארץ ישראל. משך חוכמה: קיום עם ישראל בהיותו נבדל מהעמים. מקומו של יהודי בארץ ישראל. התקדמות במדרגה רוחנית.
הכבדת הלב של פרעה. שלילת הבחירה ומניעת התשובה. רמב'ן: הכבדת הלב רק במכות האחרונות. רמב'ם: הכבדת הלב כעונש. הכבדת הלב של סיחון ושל הכנענים. מלחמת גוג ומגוג.
המטה של אהרון הפך לתנין ובלע את מטות החרטומים. גם החרטומים עשו מכות דם וצפרדע. הכישוף שבמצרים. מחלוקת רמב"ם ורמב"ן אם יש אמת בכישוף. מדוע נענשו המצרים. מה מסמל המטה שהפך לתנין.
רמב'ם: ישראל מצווין על קידוש ה'. תודוס איש רומי: חנניה, מישאל ועזריה למדו קל וחומר מהצפרדעים, ולא השתחוו לפסל של נבוכדנצר בבקעת דורא, כמסופר בדניאל ג'.
ה' ציווה את משה ואהרון להתייחס בכבוד אל עם ישראל גם אם הם יפגעו בהם. יחס המנהיג לציבור. אסור למנהיג לזלזל בציבור. כל ישראל בני מלכים הם. הסיבה בליל הסדר כדרך המלכים.
'והאיש משה עניו מאוד'. בחטא העגל משה תלה בזכות האבות. חזקיהו תלה בזכות עצמו ותלו לו בזכות אחרים. ספר נחמיה לא נקרא על שמו בגלל שהחזיק טובה לעצמו. רמב'ן: המתגאה על הבריות- מורד במלכות שמים.
ציווי ה' למשה לדבר עם פרעה. 'הן בני ישראל לא שמעו אלי'. אחד מעשרה קל וחומר שבתורה. 'ויאמן העם וישמעו'. מכילתא: נגאלו בשכר האמונה. חזקיהו. שבנא. ישעיהו: קשר רשעים אינו מהמניין. מפלת אשור.
