ספר שמות פרשת תרומה - מדוע התרומה בנדבה ולא בחובה

אות הנחש והצרעת עונש למשה על שדיבר לשון הרע. הנחש רמז לפרעה. אות הדם רמז לעונש לנילוס שהוא אלוהיהם של המצרים.

מדוע משה אמר לפרעה שיתיר להם ללכת רק שלושה ימים כשלא הייתה כוונתו לכך?

הטעם לאכילת מצה, מרור וחרוסת. טעם הישיבה בסוכה. טעם אכילת הסימנים בראש השנה. ספר החינוך: אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. כיוון התפילה לארץ ישראל והמקדש.

רבנו בחיי 'כד הקמח': ומעניין הביטחון. אור החיים: מטרת החזרה למצרים היא לשם חיזוק מידת הביטחון. אבן עזרא: בני ישראל פחדו מהמצרים 'נפשו שפלה ואיך יוכל להילחם עם אדוניו'. דוד וגולית.

עשרת הדברות. "אנכי ה' אלקיך": אברבנאל - אינו מצווה, רמב"ם - מצווה להאמין בה'. רבי יהודה הלוי והאבן עזרא. הכוזרי - אמונה מתוך ידיעה. "לא יהיה לך אל אלהים אחרים". בעל עקידת יצחק - קיבוץ הממון הוא עבודה זרה.

'ורפא ירפא'. ברכות: ניתנה רשות לרופא לרפאות. רש'י. תוספות. רבי ישמעאל ורבי עקיבא. זוהר. ט'ז. הרב קוק בדעת כוהן. ברכי יוסף. חזו'א. משנה ברורה.

במשכן: מנורה, מזבח ושולחן, כנגד תורה, עבודה וגמילות חסדים. שלושה זרים כנגד כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות. דוד אכל מלחם הפנים. בשתי הלחם מתברכים פירות האילן. לחם משנה.

הגר'א: משה לא מוזכר בפרשה. רבי נחמן מברסלב: חשוב לשמח כל יהודי. מלאכי: 'זכרו תורת משה עבדי'. בגדי כהונה מכפרים. המקדש הוא אורו של עולם. עם ישראל נמשל לזית ולשמן.

חטא העגל. משה לימד סנגוריה על עם ישראל. עם ישראל חטא בגלל השעבוד במצרים. 'למה יאמרו מצרים'. 'וינחם ה' על הרעה'. בזכות לימוד הסנגוריה של גדעון הוא זכה להושיע את ישראל.

כיור הנחושת. המראות הצובאות. קידוש ידיים ורגליים של הכוהנים. הנשים תרמו את המראות. הנשים עודדו את בעליהן במצרים. משה ביזה את המראות. מי סוטה. כל מעשי האדם יהיו לשם שמיים.

סיום מלאכת המשכן. קרבן פסח. רש'י. מכילתא. להגיד שבחן של ישראל. סוף ימי המילואים. קבורת אהרון. הדלקת הנרות. המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות. רמב'ם הלכות ברכות. לא תוסף... ולא תגרע.