יהודה ותמר. נח לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש. איסור הלבנת פנים. מר עוקבא ואשתו בתנור. הצער של המתבייש. חורבן בית שני בגלל קמצא ובר קמצא. הזהירות של תושבי ארץ ישראל.
עליית אברהם ומשפחתו לארץ ישראל. ירידת אברהם למצרים. בשכר שתיקתו לוט ניצל מהפיכת סדום. הסיבות לפרידת לוט מאברהם. הריב בין הרועים. לוט כפר בקב'ה. אנשי סדום רעים וחטאים.
תפילת אברהם להצלת סדום. מידת החסד. מדוע נענשו ישראל בגלות מצרים. 'תן לי את הנפש והרכוש קח לך'. הכנסת האורחים של לוט. מגילת רות. שכר גומלי חסדים. ניסיון העקידה.
אברהם תיקן תפילת שחרית. יצחק תיקן תפילת מנחה. יעקב תיקן תפילת ערבית. יהא אדם זהיר בתפילת המנחה. חשיבות תפילת מנחה. הטעם לשם 'מנחה'. תמיד של שחר. תמיד של בין הערביים. זמן תפילת מנחה.
יעקב לא רצה לקבל את הברכות במרמה. ההבדל בין 'פן' ל'אולי'. מעשיה של רבקה. יעקב לא הזדרז. עונשו של יעקב. לבן החליף את רחל בלאה. שינוי שמו של יעקב לישראל.
יהודי מלשון יהודה. הכופר בעבודה זרה נקרא איש יהודי. מרדכי היהודי - על שגלה עם גלות יהודה. אותיות שמו של הקב"ה בשם יהודה. יהודה מלשון הודאה לה'. יהודה הודה במעשה תמר. תפילת מודה אני. מידת הכרת הטוב. ברכת הנותן לשכוי בינה.
יוסף קנה את אדמת מצרים ודרש מהמצרים למול את עצמם כדי למנוע התבוללות. ראוי היה ליעקב לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל וזכותו גרמה לו. הבטחת הקב'ה לעם ישראל שלא יתבולל.
'ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם'(עובדיה א) יוסף מציג את עצמו כאיש עברי ושם שמיים שגור על פיו. יוסף נענש בגלל שבקש עזרה משר המשקים. יוסף זכה להקבר בארץ ישראל.
הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. כתונת פסים. קנאת שאול בדוד. חוניו ושמעי בני שמעון הצדיק. המזבח באלכסנדריה. מכירת יוסף. ספורנו: האחים דנו את יוסף בדין רודף.
חלומות יוסף. דברי חלומות. בעל החלום. בלי דברים בטלים. רמב'ם. שולחן ערוך. מהרהורי ליבו. פיל בחור של מחט. רבי יהושע בן חנניא. שבור מלך פרס. שמואל. 'בעל החלומות'. ריחיים של זהב. רמב'ן.
מנהגי יום הולדת. הקב'ה ממלא שנותיהם של צדיקים. היום שנולד בו מזלו בריא. יום הלידה יום טוב. מנהגי רבותינו ביום ההולדת. ימי ההולדת בגיל חמישים ושישים. מנהגי החתם סופר והחפץ חיים.
יהודה ותמר. יוסף ואשת פוטיפר. נח לאדם שיפילוהו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. הלל מחייב את העניים. אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים. יוסף מחייב את הרשעים. 'רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום'.
