'נעשה אדם'. דרך ארץ ומידת ענווה. מהר'ל: ענווה היא ממידותיו של הקב'ה. משה עניו. הלכה כבית הלל. לימוד התורה של דוד. חכם הלומד מכל אדם. בני סמונייא ורב לוי בן סיסי.
ישעיהו: המבול נקרא מי נח. זוהר: נח לא ביקש רחמים על דורו. דין רוצח בשגגה ואשמתו של הכוהן הגדול. אליהו הנביא ורבי יהושע בן לוי. מעלתו של גדעון בלימוד זכות על עם ישראל.
עקדת יצחק. הושע: 'כי נער ישראל'. רבי ישראל מסלנט. 'ירא אלוקים אתה'. אברהם ועובדיהו. חיאל בית האלי. בניית יריחו. אחאב. אליהו. איזבל. עובדיה: 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו'.
יעקב לא רצה לקבל את הברכות במרמה. ההבדל בין 'פן' ל'אולי'. מעשיה של רבקה. יעקב לא הזדרז. עונשו של יעקב. לבן החליף את רחל בלאה. שינוי שמו של יעקב לישראל.
יגר שהדותא. גלעד. ספורנו: שלא שינה יעקב את לשונו. זכו להיגאל שלא שינו את לשונם. לימוד ודיבור בלשון הקודש. חתם סופר: ארמית בחוץ לארץ. תרגום התורה ליוונית בימי תלמי. חשיבות הדיבור בעברית.
המלאכים ששלח יעקב לעשיו. הביקורת על יעקב. הסיבות לנצחון הרומאים. חטאם של מלכי בית חשמונאי. המכתב ששלח רבי יהודה הנשיא לאנטונינוס. הבריונים בזמן חורבן בית המקדש השני.
הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. כתונת פסים. קנאת שאול בדוד. חוניו ושמעי בני שמעון הצדיק. המזבח באלכסנדריה. מכירת יוסף. ספורנו: האחים דנו את יוסף בדין רודף.
יוסף לא מבייש את אחיו בהתגלותו. המלבין פני חברו ברבים. נח לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש. יהודה ותמר. מר עוקבא ואשתו. זהירות תלמידי חכמים בארץ ישראל. הזהרו בכבוד חבריכם. הנהגת רבי ישראל מסלנט.
התוכנית האלוקית של מכירת יוסף הייתה להוריד את יעקב בכבוד למצרים. יוסף הבין שהמהלך הוא אלוקי. ב'קול התור' כתב רבי הלל משיקלוב בשם הגר'א: לפני הגאולה תהיה מציאות קשה, אבל אסור להתייאש.
"איוולת אדם תסלף דרכו". ר' יוחנן ובנו של ריש לקיש. אחי יוסף לא שמים לב. אבקה של שביעית. עונש הסוחר בפירות שביעית. חיאל בית האלי ובניית יריחו. אליהו ואחאב. עצירת הגשמים.
יוסף הצדיק. פתרון חלומות פרעה. פרעה החשיב עצמו לאל. רמ'א: שיוויתי ה' לנגדי תמיד. תפילת יוסף. תפילת דוד. מאה ברכות בכל יום. הברכות נתקנו כדי לזכור את ה'. אברבנאל: יראת אלוקים. חובת הלבבות.
יוסף אסר את האחים. עונש מאסר בהלכה. אסרו את המקלל ואת המקושש. מאסר עד המשפט. מי שעבר עבירה חמורה מכניסים אותו לכיפה. תא מאסר נקרא כיפה. רמב'ם: מכניסים למאסר כדי לאיים.
