ספר שמות פרשת משפטים - מתי מותר להרוג גנב

אות הנחש והצרעת עונש למשה על שדיבר לשון הרע. הנחש רמז לפרעה. אות הדם רמז לעונש לנילוס שהוא אלוהיהם של המצרים.

רמב'ם: ישראל מצווין על קידוש ה'. תודוס איש רומי: חנניה, מישאל ועזריה למדו קל וחומר מהצפרדעים, ולא השתחוו לפסל של נבוכדנצר בבקעת דורא, כמסופר בדניאל ג'.

הטעם לאכילת מצה, מרור וחרוסת. טעם הישיבה בסוכה. טעם אכילת הסימנים בראש השנה. ספר החינוך: אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. כיוון התפילה לארץ ישראל והמקדש.

רבנו בחיי 'כד הקמח': ומעניין הביטחון. אור החיים: מטרת החזרה למצרים היא לשם חיזוק מידת הביטחון. אבן עזרא: בני ישראל פחדו מהמצרים 'נפשו שפלה ואיך יוכל להילחם עם אדוניו'. דוד וגולית.

עשרת הדברות. העולם נברא ואינו קדמון. השבת מעיין עולם הבא. מעלת לימוד תורה בשבת. שבת מתנה טובה. נשמה יתירה. זכור את יום השבת לקדשו. ימי השבוע זיכרון לשבת.

'אחרי רבים להטות'. תנורו של עכנאי. לא בשמים היא. ניצחוני בני ניצחוני. ספר החינוך: לחזק קיום דתנו. 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל'. ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. הלכה כבית הלל.

במשכן: מנורה, מזבח ושולחן, כנגד תורה, עבודה וגמילות חסדים. שלושה זרים כנגד כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות. דוד אכל מלחם הפנים. בשתי הלחם מתברכים פירות האילן. לחם משנה.

הגר'א: משה לא מוזכר בפרשה. רבי נחמן מברסלב: חשוב לשמח כל יהודי. מלאכי: 'זכרו תורת משה עבדי'. בגדי כהונה מכפרים. המקדש הוא אורו של עולם. עם ישראל נמשל לזית ולשמן.

חטא העגל. רש'י: העם טעה בחשבון. חיי אדם. פרקי אבות. תפארת ישראל: שיהיה מיושב בדעתו. רב אדא בר אהבה:מתון, מתון. ריש לקיש ורבי יוחנן. ר' חיים מוולוז'ין. הגר'א. שלמה אבן גבירול. ספורנו. מהר'ם אלשיך.

התרומה של עם ישראל למשכן באה לכפר על חטא העגל. נדבת הלב של התורמים. תרומת הנשים.

סיום מלאכת המשכן. קרבן פסח. רש'י. מכילתא. להגיד שבחן של ישראל. סוף ימי המילואים. קבורת אהרון. הדלקת הנרות. המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות. רמב'ם הלכות ברכות. לא תוסף... ולא תגרע.