'נעשה אדם'. דרך ארץ ומידת ענווה. מהר'ל: ענווה היא ממידותיו של הקב'ה. משה עניו. הלכה כבית הלל. לימוד התורה של דוד. חכם הלומד מכל אדם. בני סמונייא ורב לוי בן סיסי.
נחתם גזר דינם של דור המבול על הגזל. רבנו בחיי: גזל מהמצוות המושכלות. רמב'ן: גזל רע לשמיים ורע לבריות. מהר'ל: עונש הגזלן מידה כנגד מידה. עצירת גשמים בעוון גזל. הגוזל את חברו כאילו נוטל נשמתו.
מידת הזריזות שראה אליעזר אצל רבקה. הזריזות של אברהם. מסילת ישרים בשבח הזריז. זריזותו של דוד לבניית המקדש ולהמלכת שלמה. זריזים מקדימים למצוות. ריצה בשבת לשמוע דבר תורה. מכשירי מילה בשבת.
אברהם יצחק ויעקב התפללו בהר הבית. הרמב'ם התפלל בהר הבית. רבי יעקב עמדין והשל'ה כתבו על חשיבות התפילה בהר הבית. בזמן הבית היה בית כנסת בהר הבית. הרב גורן והרב אליהו דרשו להקים בית כנסת בהר הבית.
יעקב ושרו של עשיו. הפגיעה בכף הירך של יעקב. ההתרשלות בבניית המקדש בימי דוד ובבית שני והעונש על כך. גזירות היוונים בגלל ההתרשלות בעבודת המקדש. המהדרין מן המהדרין בנר חנוכה.
'ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם'(עובדיה א) יוסף מציג את עצמו כאיש עברי ושם שמיים שגור על פיו. יוסף נענש בגלל שבקש עזרה משר המשקים. יוסף זכה להקבר בארץ ישראל.
ברכת יעקב. שותפות יששכר וזבולון. שותפות שמעון ועזריה. שותפות הלל ושבנא. חיוב לימוד תורה. אחזקת לומדי תורה. מהר'ם אלשקר, רב האי גאון: שותפות במצוות. קניית עבירות. דין תורה של המהרש'א.
'בראשית ברא אלוקים'. מידת הדין ומידת הרחמים. הרב שלמה גורן. 'אלוקים' בגימטריה= טבע. משך חוכמה. תולדות יעקב יוסף. ספר התניא. שלושה מפתחות ביד הקב'ה: גשמים, חיה ותחיית המתים.
התורה פותחת בתאור בריאת העולם כדי לבסס את צדקת בעלותנו על ארץ ישראל. קיום תורה ומצוות הוא רק בארץ ישראל ולכן הגר מבחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה. גדולי ישראל אסרו למסור משטחי הארץ לזרים.
קורבנותיהם של קין והבל. כוזרי: מחלוקת קין והבל מי יקבל את ארץ ישראל. תכלית הקורבן לשנות את דרגתו הרוחנית של המקריב. 'זה אלי ואנווהו'. התנאה לפניו במצוות. הידור מצווה. הכנות לשבת.
אבן השתיה בקודש הקודשים. רמב'ם: ממקום המזבח שבמקדש נברא האדם הראשון ושם הקריבו קין והבל. מקומו ההלכתי של קו התאריך. ישיבת מיר ביפן, הרב הרצוג והחזון איש. ברטנורא ורדב'ז: זיהוי אבן השתיה.
חטאם של אדם וחוה באכילת עץ הדעת. 'האישה אשר נתת עמדי'. שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתיים ולא עלתה לו. מעלת ההודאה על חטא. 'מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם'. כפיות טובה.
